סיכומים והמלצות – פוסט אחרון בהחלט

כפי שהבטחתי (כבר לא זוכרת מתי) סיכום והמלצות למתעניינים לפי נושאים:

• תכנון מסלול

כמובן שנעשה בארץ מבעוד מועד. כשרשימת המקומות שרצינו לבקר בהם הייתה סגורה והטיסות הבינלאומיות הוזמנו, הזמנו טיסות פנים. הזמנה מראש פחות מאפשרת שינויים אך מצד שני אין שינויים בלתי צפויים או בזבוז זמן עקב חוסר בתחבורה. מפת המסלול בתחילת הבלוג.

• ילדים

ההתלבטות באם ליסוע עם הילדים לא היתה קיימת, החלטנו שיותר קל לנו וכיף לנו ליסוע עם הילדים ולא להשאיר אותם בלעדינו לתקופה כזאת ארוכה. את הטיול ארגנו בהתאם למקומות שרצינו לטייל בהם ובכל מקום החלטנו מה ניתן לעשות עם הילדים. באיגואסו ויתרנו על רפטינג שלא נראה מתאים לילדים אך את שאר המסלול בצד הברזילאי והארגניטאי עשינו בכיף איתם בלי לשנות תוכניות. באל קלפאטה הילדים לקחו חלק בכל הפעילויות ולא היה צורך לשנות תוכניות. למעשה רק באל צ'לטן היינו צריכים לעשות משמרות ולהתחלף. פשרות נוספות בבואנוס איירס כשהשתדלנו למצוא אטרקציות לילדים (לא ביקרנו במוזיאונים, מבנים ארכיטקטונים וכו'). 

אוכל עם הילדים – כמו בבית, מה שה"גדולים" אוכלים גם ה"קטנים" אוכלים. מעט מאוד ג'אנק פוד אבל הרבה יותר מתוק מאשר בבית (עוגיות, גלידות וכו') כראוי לחופשה.

אמצעי בידור – לקחנו 2-3 ספרים אהובים, בהחלט הספיק. ערכת יצירה הכוללת חוברות צביעה, חוברות עבודה, צבעים, בלונים, סביבון, פונפון – שמשה אותנו להפליא בעיקר בהמתנות בשדה התעופה ובימים גשומים שבילינו בבקתה. ציוד חובה. שני פאזלים (בשקית, שלא יתפוס מקום) ומשחק הזכרון עזרו גם הם להעביר זמן מה. והפריט הכי מוצלח לקיחת לפטופ לצפיה ב DVD למינהם (בנצי, סבא טוביה, ספר הג'ונגל ועוד) שהביא לרגיעה בשעות משבר.

בבואנוס איירס ביקרנו עם הילדים במקומות הבאים: גן החיות, מוזיאון הילדים בקניון אבסטו, נסיעה ברכבת תחתית, הגנים היפניים, הפלנטריום וכמובן בלה בוקה. פירוט לגבי כל אחד מהמקומות קיים בבלוג עצמו.

• אריזה

המוטו שהנחה אותנו הוא לארוז מינימלי ככל הניתן. הכנו טבלה עם כל הדברים ההכרחיים. יותר בגדים לילדים, ביגוד שכבות שניתן להשתמש בתנאי מזג אוויר שונים, ועוד. הפירוט המלא בטבלה הבאה:

הרשימה הזו די כיסתה אותנו, ולא הרגשנו שפספסנו ציוד חשוב. טיולונים התלבטנו קשות אם לקחת או לא, לבסוף לא לקחנו לגדולים. באופי הטיול לא הרגשנו צורך בטיולונים וכנראה שהשימוש בהם היה מועט כך שההחלטה הייתה נכונה.

• לינה

החלטנו שהלינה תהיה בבקתות שבדרך כלל היו מאובזרות ונעימות . הילדים מאוד אהבו את הלינה בבקתות במיוחד באלו שהיתה בהם יותר מקומה אחת. הזמנו מראש את הבקתות של הלילות הראשונים והבקתה בקלפאטה. יתר הבקתות הוזמנו שני לילות לפני שהגענו למקום. עבד טוב מאוד עבורנו ולא קרה שנתקענו בלי מקום לינה טוב. בבואנוס איירס הזמנו דירה במרכז העיר באמצעות באיירס רנטלס הישראלים (לשעבר) שמשכירים דירות גם לטווח קצר http://www.baires-rentals.co.il/ . להזמנת הבקתות במהלך הטיול נעזרנו רבות באתר הבא: http://www.interpatagonia.com/.

• אוכל

כחובבי אוכל בכלל ובשר בפרט הקפדנו לבלות את רוב זמנינו במסעדות בשרים. הארוחות כללו כמעט תמיד בקבוק יין מקומי. המקומות המומלצים:

באל קלפאטה אין ספק ש Ricks היה מספר אחד. אין לי כתובת מדוייקת אבל קל למצוא: נמצא ברחוב הראשי ליד הקזינו.

המסעדה/גלידריה עם הג'ימבורי בקלפאטה: La Lechucita – Resto & Plaza de Juegos Av. Del Liberator 1222, El calafate

באל צ'לטן התמקדנו בשתי מסעדות. הראשונה צמודה לבקתה ולכן ביקרנו אותה פעמים רבות ובשניה היתה פלטת בשרים חביבה ומרק ירקות מוצלח. כתובות אין, אך שמות המקומות: Estapo, El Mundo

בברילוצ'ה אכלנו בעיקר אצל אלברטו (בכביש המקיף, קילומטר 8~) המומלץ בחום רב.

שוקולדים באבואלה גוג'ה (יש בעיר בברילוצ'ה ובקילומטר 22~).

 בפמפה לינדה יש לא (ואני מדגישה, לא) לאכול במסעדה שלפני המעבר החד סטרי (שפתוח משעה 16:00). עדיף לאכול בוץ, ציפורניים או את הלב אבל ממש לא במסעדה המפוקפקת הזו.

אל בולסון, אין המלצה מיוחדת מלבד הגלידריה jauja שהדבר הטוב שיש לי לומר עליה זה שיש תפריט בעברית. לא נפלנו.

בבואנוס איירס:

גולת הכותרת והמסעדה הטובה ביותר מבחינתנו: La Cabrera, והיא נמצאת בפינת הרחובות Cabrera ו Thames (באזור Palermo soho). מנות ענקיות וטעימות.

מסעדת הפועלים: El Preferido ברחוב Borges פינת Guatemala. אנחנו מאוד נהננו מהמנות המבושלות (לא על האש). הדעות חלוקות – לשיפוטכם.

מסעדה מצויינת בטיילת ב Puerto Madero. היא נמצאת ברחוב Av. Alicia Moreu Justo מספר 580. אין לה ממש שם (אין שלט) אבל היא מאוד גדולה ואי אפשר לפספס.

גלידה ב Freddo, יש סניף במדרחוב פלורידה (בקצה של סן מרטין).

זהו. הטיול נגמר חזרנו לשגרה (מהר מהצפוי ) וכל מה שנותר לנו עכשיו זה להתכונן לטיול הבא…

אם למישהו יש שאלות או צורך בפרטים נוספים מוזמנים ליצור קשר בכתובת: lironshay@yahoo.com

buena viaje

*** לתחילת הבלוג: http://lirond.blogli.co.il/archives/3

25.11 לויתנים Peninsula Valdes

ב-7:00 בבוקר ההסעה אספה אותנו מהדירה. הפעם היתה לנו מדריכה מדהימה: ריטה, שגם היתה נחמדה וגם סיפרה המון דברים מעניינים. ראו שהיא אוהבת את מה שהיא עושה.דבר ראשון נסענו ל Valdes  Peninsula ל Punta Delgada – שמורה שיש שם אריות ים שמגיעים לחופים להתרבות. הם משאירים את אריות הים הצעירים על החוף להשתזף כחודשיים ללא אוכל. ניתן לזהותם לפי הגב שחור ובטן לבנה. מכיוון שההורים עוזבים ולא חוזרים יותר, יורדים האריות אחרי חודשיים לבד למים. לפעמים אורקות תוקפים אותם אבל לא זכינו לראות את זה.ראינו המון אריות ים קטנים וגדולים יותר. וגם קרב – משחק של שני זכרים צעירים. איתי מאד התלהב מהאריות , לירון יותר משיחים עם פירות שצמחו לאורך כל המסלול והיא קטפה פירות באושר רב (לא לאכילה כמובן).ראינו גם בדרך כל מיני חיות כמו לאמה פטגונית, בת יענה, ארנבים. הנהג כל פעם היה עוצר פתאום ומראה לנו איזה חיה. בכלל, האיזור מאד מזכיר את הנגב רק עם ים מסביב.אחרי אריות הים נסענו ל-Puerto Piramides  ויצאנו עם סירה לראות לויתנים. כולנו לבשנו חגורות הצלה – הילדים היו מאד מצחיקים עם החגורות.כאן אין מזח – גוררים סירות על החול עם טרקטור למים ובחזרה – עוד אטרקציה.הפלגנו לעומק הים. המים הפכו מטורקיז מדהים לכחול – אפשר לראות בתמונות. חיכינו ללויתנים ובסוף הם הגיעו –שחורים וענקיים. הם שיחקו ושחו מתחת לסירה והרעידו אותה – קצת מפחיד. היה מאד מרגש לראות חיות מדהימות אלו כל כך קרוב.אני הרגשתי רע מאד על הסירה (אני לא אפרט) – עדיין היה שווה. היה מצחיק כשכולם חיכו בשקט ללוויתנים ואיתי פתאום צעק – "הינה תנין! "

 תמונות ב http://picasaweb.google.com/olga.dagani/ArgentinaPeninsulaValdes

חזרנו עייפים אך מרוצים ב-19:00 בערב. יצאנו לאכול ולהסתובב קצת לפני ההסעה לשדה תעופה והטיסה ליעד האחרון שלנו – בואנוס איירס. 

23.11 Puerto Madryn Punta Tombo פינגווינים – וואו – כמה פינגווינים

הגענו ב-7 בבוקר ולקחנו מונית לדירה- Frente Al Mar  ברחוב על החוף (Bv. Brown 2095 (. ישר ביקשנו מנורה, בעלת המקום, לראות אם נוכל לצאת לסיור פינגווינים כבר היום. היא הצליחה לארגן לנו סיור. לא הספקנו להוריד דברים, וכבר יצאנו לסיור של יום שלם.נסענו כשעה עד העיירה ,Rawson Punta Delfin שממנו לקחנו סירה לראות דולפינים. ראינו גם כלבי ים על החוף ממש מקרוב.

 

 טוב אין לנו יותר מקום לתמונות בבלוג כך שאפשר לראות תמונות :

http://picasaweb.google.com/olga.dagani/ArgentinaPuntaTombo

הסירה הייתה ממש קטנה וכולנו שמנו חגורות הצלה. איתי לא ממש אהב את זה, אבל הדולפינים השכיחו ממנו את החגורת הצלה. הוא התלהב וכל הזמן צעק – "תראה דולפין, תראה סירה" גם כאשר לא היה מה לראות.ראינו דולפינים מזן Toninas -Commerson’s Dolphins. שהם בצבע שחור עם הרבה לבן – מאד יפים. הם קפצו ושחו אחרי סירה ואז נעלמו והיה צריך כל הזמן לזוז עם סירה כדי לגרות אותם לחזור.אחרי כשעה סיור בסירה, המשכנו בנסיעה באוטובוס ל-Punta Tombo – מקום שפינגווינים מגיעים בסביבות ספטמבר ומעבירים כאן כחצי שנה. קודם מגיעים הזכרים להכין מקום ואז הנקבות. הם מתארגנים בזוגות ואחרי 45 יום הן מטילות שתי ביצים. הן דוגרות על הביצים כ-45 יום ואז הפינגווינים הקטנים בוקעים מהביצה. כחודשיים ההורים דואגים לכל הצרכים שלהם ואחר כך הם נכנסים בפעם הראשונה למים. חצי שנה מעבירים הפינגווינים בים – שוחים עם הזרם ואז חוזרים חזרה לאותו קן ובאותם זוגות.אנחנו הגענו בזמן מצוין – גם היו כבר פינגווינים קטנים שרק נולדו וגם זכינו לראות פינגווין יוצא מהביצה. זה היה ממש מרגש!לירון ואיתי מאד התלהבו לראות פינגווינים מסתובבים סביבנו במרחק של 20 ס"מ – הם לא מפחדים מאנשים. במקום יש שבילשאסור לצאת ממנו. לעומת זאת, הפינגווינים מסתובבים חופשי גם על השביל ומתקרבים לאנשים. ראינו גם הרבה דוגרות על הביצים בקן שהם עושים באדמה, מתחת לשיחים בדרך כלל.הסתובבנו כשעתיים בין פינגווינים והמשכנו ל- Gaiman כפר של יוצאי ויילס שהקימו שם מין קומונה ומתעסקים בחקלאות. עצרנו בבית תה נחמד בו מגישים תה בקנקן עם כיסוי סרוג כמו באנגליה.  התה מוגש עם המון עוגות, לחם ביתי וריבות. הכל מאד טעים! שתינו המון תה עם חלב. כשביקשתי תה בלי חלב מלצרית שאלה אותי בתדהמה – "בלי חלב???!!??."הילדים קיבלו כוסות לא נשפכות והיו מאד מרוצים.חזרנו בסביבות 19:00 לדירה ורצינו להזמין מונית לעיר  אבל נורה, בעלת מקום, הקפיצה אותנו עם המכונית שלה. צריך לציין שהיא מאד נחמדה – היא גם לקחה לנו כביסה למכבסה וסידרה ובדקה לנו סיורים והסעה לשדה תעופה. הלכנו לאכול במסעדה שהיא המליצהCantina El Nautico  שגם היא נפתחת לארוחת ערב רק ב20:00 – כך שהינו צריכים להסתובב חצי שעה בחוץ.מזג אויר כאן יותר נעים בגלל הקירבה לים.אכלנו פירות ים ודגים –טעים מאד – קצת גיוון מבשר. לירון בהתחלה דרשה סטייק, אך בסוף הסתפקה בדג. פירות ים היא לא היתה מוכנה לאכול חוץ מטבעות כלמרי בפירורים. בזמן האחרון הי נעשתה מאד בררנית עם האוכל. אם האוכל לא נראה לה היא אפילו לא מוכנה לטעום. איתי לעומת זאת אכל מהכל ומאד נהנה.עוד יום ארוך נגמר.

22.11 יום אחרון בברילוצ'ה (מש' דגני)

היום יום אחרון שלנו בברילוצ'ה. ב–18:00 יש לנו אוטובוס לילה ל– Puerto Madryn .העברנו יום רגוע – קמנו מאוחר (כרגיל יום קודם חזרנו רק ב 21:00 באוטובוס מציל'ה ואחרי ארוחת ערב הלכנו לישון מאד מאוחר).נסענו לתחנת אוטובוס מרכזית והשארנו תיקים לשמירה. מאד נוח – יום שלם עולה רק 8 פסו לתיק. הסתובבנו בעיר בין חנויות שוקולד. לירון התלהבה מאד מבובת סבתא ענקית עומדת בפתח החנות "Abuela Goyes" – כל  הזמן חיבקה אותה וניסתה לטפס עליה ופתאום ראינו את הבובה הענקית נופלת ביחד עם לירון. ברגע אחרון הספקתי לטפוס אותה. זה היה ממש מצחיק! אפילו לא הצלחתי לכעוס על לירון.

 

ארוחת צהריים באלברטו בעיר – והוא אף פעם לא מאכזב – ביפו דה לומו מעולה!

הספקנו גם להחליק על קרח  באולם שמצאנו על הטיילת – היה מאד משעשע. לירון בהתחלה לא הצליחה בכלל לעמוד, אבל בסוף הסתדרה עם קצת עזרה.

 

 

 

 עוד תמונות ב: http://picasaweb.google.com/olga.dagani/BarilocheLastDay

עוד כמה קניות וסיבובים בעיר ,  ויצאנו לדרך.אוטובוס  מאוד משוכלל – כסאות רחבים כמו במחלקת עסקים במטוס, שמיכות וכריות ואפילו ארוחת ערב שהוגשה (כמה מפתיע – ב-22:30 בלילה).לירון היתה מאד מצחיקה בנסיעה – היא דיברה ג'יבריש עם הידיים כמעט שעה ואמרה שהיא מדברת ספרדית Jאוצר המילים של לירון בספרדית גדל בזמן האחרון:לחם – פאן, שלום – ה'ולה, תודה – גרסיאס, להתראות – צ'או וגם אדיוס,מה נשמע – קה טל, טוב – ביין, איך קוראים לך – קומו טה ימס.לא רע לילדה בת 3.9!אבל נסיעת לילה באוטובוס (משוכלל ככל שיהיה) עם ילדים – לא תענוג גדול.  הם הצליחו להירדם רק ב- 24:00 אחרי שהפסיקו סוף-סוף לשדר סרט בורקס ארגינתינאי בפ'ול ווליום.לירון החליקה מהכיסא כל הלילה- האמת, גם אני J. איתי ואני חלקנו כיסא אחד והיה לנו די צפוף. כמה צרחות של איתי הצליחו כנראה לעצבן את הדייל של האוטובוס – כן, כן, יש דייל באוטובוס הזה. וכשביקשתי ממנו להחליש את הטלויזיה, הוא ציין שכשהילדים בכו אף אחד לא אמר כלום. זה היה די חצוף מצידו אבל מה לעשות לא כולם סובלנים כלפי ילדים. כשהוא הזכיר בפעם השנייה את הבכי של איתי – כבר ממש התעצבנתי עליו.האמת בכל הנסיעה של 13 שעות היתה לו (לאיתי) רק כריזה אחת – אומנם הוא צרח כמו משוגע 10 דקות רצוף ולא הצלחנו להרגיע אותו אבל בהתחשב באורך הנסיעה, זה ממש לא נורא.הגענו ב7 בבוקר ל- Puerto Madryn

סוף המסע (משפחת גולן)

זהו. יום ראשון בבוקר ארזנו את המזוודות ונסענו בשעת צהריים לשדה התעופה הבינלאומי.

לפי התכנון המקורי ממריאים בשעה 14:30 לסאו פאולו, נוחתים אחרי שעתיים ושלושת רבעי, מחכים שעתיים ועולים לטיסה לישראל. בבדיקה של הטיסות יום לפני, התברר שהזיזו את השעון בברזיל והקונקשיין הוא בעצם רק שעה. מתחיל להיות לחוץ.

לשדה התעופה בארגנטינה הגענו כבר ב-12 עשינו צ'ק אין, נלקחו המזוודות שלא צריך לאסוף בקונקשיין ואפילו עשו לנו כרטוס לסאו פאולו כך נשאר רק לנחות ולעלות למטוס הנכון. נאמר לנו שהבורדינג כאן מתחיל בשעה 14:00. העברנו את הזמן בלאכול, להחליף כסף ושאר קשקושים ובשעה 14:00 הגענו לכניסה. שם התברר לנו שזהו שלב בדיקת הדרכונים, הרבה לפני הבורדינג אבל התור היה מאוד ארוך (לפחות 60 אנשים לפנינו) והתקדם בקצב איטי במיוחד. בשעה 14:20 (כשעוד 30 איש לפנינו) זה התחיל להיות קצת מלחיץ אבל האמנו שכל האנשים שעומדים איתנו עולים גם הם על אותה טיסה אז לא יצאו בלעדינו. ואז הגיע עובד הנמל ושאל (בספרדית, בטח בספרדית) אם יש פה מישהו לטיסה של סאו פאולו. מיד קפצתי ואמרתי אנחנו, אבל הייתי היחידה אז לרגע חשבתי שאולי לא הבנתי את השאלה אבל כשהוא אמר לי "גולן" במלעיל, הבנתי שמחפשים אותנו. קיבלנו יחס VIP מהסוג המצקצק. נשלפנו מהתור להיות הראשונים בדרכונים אבל פקידת הדרכונים צקצקה לנו שלא מילינו את הטפסים הנדרשים. עובד הנמל ששלף אותנו הרגיש שהוא צריך לפרוס עלינו חסותו אחרת בחוסר קליטה שלנו נעכב את כל הטיסות הקרובות, ומיד רץ להביא לנו את הטפסים הנדרשים למילוי. כשחיפשתי עט בתיק הוא צקצק, שלף את העט שלו וחשב "יאללה, רק תסיימי כבר, על איזה סתומים נפלה המשמרת שלי היום…". הגענו לדרכונים שוב הפעם הצלחנו לעבור והעובד המסור הריץ אותנו מרתון לעלייה למטוס (איזה בורדינג ואיזה נעליים, ממש דחף אותנו לשרוול שנכנס כבר).

מזל שהיינו שורה 5, המבטים של הנוסעים שישבו כבר מזמן במקומותיהם לא נראו סימפטיים (צקצוקים כבר אמרתי?) ואם היינו צריכים להמשיך לסוף המטוס זה יכל להגמר בזריקת עגבניות (נראה לי ששקית השוקולדים שאנחנו סוחבים עוד מברילוצ'ה גם נתנה את הרושם המוטעה שהתעכבנו בשופינג בדיוטי פרי…). התיישבנו והיינו מוכנים לכך שהמטוס כבר ממריא, והנה הטייס שלנו מדבר (בספרדית, בטח ספרדית) "נוסעים נכבדים עקב עומס בנמל הטיסה שלנו מתעכבת ב 30 דקות, אתכם הסליחה". סליחה??? בשביל זה הריצו אותנו מרתון??? מצד אחד הרגשתי השתפרה – אנחנו לא הגורם לעיכוב, מצד שני – איזה עיכוב? גם ככה יש לנו קונקשיין של שעה ועכשיו זה יהיה חצי שעה? איך נספיק?

הטיסה יצאה אחרי חצי שעה ואכן נחתנו חצי שעה לפני הטיסה לישראל. קפצנו לצאת ראשונים מהמטוס, מוכנים לרמוס כל מי שיעבור בדרכנו וכשנפתחו הדלתות שעטנו החוצה. בקצה השרוול  שאל אותנו עובד נמל – ELAL?, ענינו שכן ושוב ביחס VIP אבל הפעם אמיתי, נשלחנו לכיוון הנכון, העובד שאל אותנו בדרך: עברית? בשמחה ענינו כן, אז הוא אמר לנו באנגלית שהוא לא מדבר את השפה (איזה טיזר). הוא הביא אותנו לצוות עובדי אלעל ששאלו אותנו אם ארזנו לבדנו ושאר שאלות מוכרות (בעברית, בטח בעברית). בדקו איתנו כמה מזוודות שלחנו ווידאו שאכן כולן על המטוס ושוב בתהליך בורדינג מקוצץ (הדיילת קרקע דחפה לנו ליד כרטיסים חדשים והתעלמה מאלו שניתנו לנו בארגנטינה) הובילו אותנו לאחר כבוד ישירות למטוס. כל התהליך לא לקח יותר מ 4 דקות והפעם עם חיוכים, דחקות, כיפים לילדים. אין, אין על ישראל . במטוס קיבלו אותנו בזרועות פתוחות ועד שורה 25 (שם ישבנו) ספרתי 4 ליטופים על ראש הילדים, 3 כיפים לילדים וסוכריה אחת. חבל שלא ישבנו בסוף המטוס, מי יודע לכמה זה היה מגיע…

הטיסה יצאה בזמן, 13.5 שעות עברו בצפיה במסך, אוכל וניקורים ונחתנו בארץ הקודש. לאחר שעה של הטיסה עדי שאל אותי אם טסים לביקתה, אמרתי לו שטסים הבייתה, הוא אמר: הבייתה, לקורקינט? עניתי שכן ואז הוא צעק בקול: יששששששששששששששש.

זהו. חזרנו הבייתה ועכשיו צריך להתמודד עם הג'טלג, הכביסות והגמילה מהבלוג. יהיה קשה.

בכל זאת יהיה עוד פוסט אחד של סיכומים והמלצות וזהו, להתראות במסע הבא.

שוק דגים ANGELMO- אח… שי איפה אתה… 21.11 Puerto Montt Chile

קמנו בקושי ב9:00 זה ממש הפך להרגל פה לישון מאוחר ולקום מאוחר – מה לעשות שמסעדות נפתחות לארוחת ערב רק ב20:00

יצאנו לשוק דגים ANGELMO בנמל וזו היתה ממש חויה

אין ספק ששי היה ממש נהנה פה – שפע של דגים ופירות ים והכל טרי יפה ישר מאוקאנוס.

נמרוד כל הזמן אמר ששי חייב להיות פה … טוב נו לפחות תראה כמה תמונות

 

  

 

 

 

 

 

אכלנו כמובן במסעדה מקומית – מבשלת ירדה לשוק לקנות מצרכים טריים אחרי שהזמנו

לקחנו רק כמה טעימות – היה ממש נחמד – קצת לא מטובל אבל עדיין טעים.

 

ב 15:00 לקחנו אוטובוס חזרה לברילוצ'ה. נסיעה של 6 שעות עברה די מהר – קצת קישקושים של ילדים שרבו מי ישב עם אמא, סרט ההתחיל והופסק כמה פעמים ובסוף נעצא באמצע… גם  מעבר גבול פעמיים ן כמובן שקיעה על האגם של ברילוצ'ה – איזו שקיעה !

טוב אנחנו שוב ב la Campina הפעם בבקתה שהיתה של משפחת גולן – לירון מיד הודיע שהיום ישנים בבקתה של עדי וירדן ושאלה איפה הם ישנים

עוד מעט ודי

היום הכמעט אחרון שלנו בבואנוס איירס וארגנטינה בכלל. מחר אנחנו טסים לסאו פאולו בצהריים. קיבלנו יום גשום עם ממטרים קלים במשך כל היום.

הרשימה שלי למקומות שהייתי רוצה להיות בהם בעיר הייתה ארוכה אך בפועל ההספק היה לא מאוד מרשים. התחלנו את היום ב La boca, שכונה צבעונית ויפה עם מיליון חנויות מזכרות ובכל מסעדה בשכונה יש רקדני טנגו כדי למשוך את הקונים פנימה (על ירדן זה ממש עבד והיינו צריכים לבלות ליד כל רקדנים לפחות 2-3 ריקודים עד שהיא הסכימה לזוז משם). מאוד נהננו להסתובב בין הבתים המקושטים וליד ציור הקיר Repulica de la boca פגשנו חבורת נערים ונערות ישראלים אחרי צבא שיצאו לטיול של חצי שנה. מפגש מרגש עם החלפת המלצות מקומיות (תכלס אני יכולה להיות אמא שלהם – מחשבה מפחידה).

 

משם נסענו לפלנטריום, נראה לנו שהילדים יאהבו את העניין של כיפת הכוכבים. בפועל היה נחמד ותו לא. הם לא מאוד התעניינו בתצוגה אלא יותר התרשמו מהשחקן שקריין את ההסטוריה. כיצאנו הם אמרו לי שהיה כיף בהצגה (אבל זה לא היה כל כך אמין).

לפני המופע היינו צריכים להעביר 40 דקות אז בילינו עם האווזים שהיו מורעבים בצורה מטורפת והיו מוכנים לאכול אותנו בכיף. נראה לי שעכשיו הילדים לא כל כך מחבבים אווזים…

משם נסענו למדרחוב פלורידה. סיבוב קצר שהניב קניה של שתי מטריות (במקום אלו שנשברו בפמפה לינדה), צהריים קטן במקדולנדס (פעם ראשונה ויחידה שלנו בטיול), וגלידה מהטובות שאכלנו של Freddo (נמרוד, יש להם טרמונטנה, אתה חייב לאכול שם).

חזרה לדירה, מנוחה לילדים ויציאה לארוחת ערב. אחרי סיבובים והקפות של העיר הגענו למסעדה ב Puerto Madero. לגבי שם המסעדה אני לא לגמרי סגורה אבל היא נמצאת ברחוב Av. Alicia Moreu Justo מספר 580. הכל היה טעים, הביפו דה צ'וריסו, האסאדו והנקניקיות. מומלץ.

זהו, מחר נבלה את הבוקר באריזה ואז נפנה את עצמנו לשדה תעופה.

להתראות בקרוב.

Canopy ….. אמא אווירון (20.11 Puella Chile )

היום יום הרבה יותר יפה אפילו ראינו שמש.טובישנו בסוף כולנו על אותה מיטה גדולה – איתי לא ויתר תענוג לישון הורים  ילדים מאד נהנו, אנחנו קצת פחות. טוב בהתחלה היה מאד נחמד – קיבלתי המון נשיקות מילדים משני צדדים אבל אחר כך יותר דחיפות, רגלים על הראש וכו'

אחרי כמה אירגונים החלטנו לעשות  Canopy.

כמובן בנפרד כי מישהו צריך לשמור על ילדים.אני הייתי ראשונה- ב 10 בבוקר ולא היו יותר אמיצים בשעה זו כך שהייתי לבד עם 2 מדריכים – קיבלתי צלם צמוד – אחד המדריכים קיבל מצלמה שלנו ועשה לי מלא תמונות תוך כדי. היה ממש כיף יפה ממש מעל מפל ונחל בתוך היער

 

 

בזמן האני נהנתי לי Canopy נמרוד עשה טיול עם ילדים למפל

 

 

בפלטפורמה אחרונה נמרוד היגיע למעטה עם ילדים והם מאד התלהבו – איתי צעק שאמא אווירון.

נמרוד עשה אחר הצהריים והיה לו קצת פחות מזל – הוא היה בקבוצה של 5 אנשים והכל היה יותר לאט אך עדיין כייף.

 

 

יום עבר בכייף ב15:30 יצאנו לדרך שייט לכיוון צ'ילה. כיווינו לראות את ההר הגעש Osorno.

אך לרוע מזל היה מאד מאונן וגם ירד קצת גשם כך שלא ממש ראינו את השפיץ אלה רק בסיס של ההר.

הפלגה הייתה מאד יפה התלהבנו מהנוף למרות האננים.

 

 

 אחרי כשעתים הגענו ל Petrohue עיר נמל מקסימה. ומשם באוטובוס המשכנו Puerto Montt  דרך Puerto Vares.אני מאד התלהבתי מעיירה קטמה  Puerto Vares– ראינו בדרך מלא cabanios מדהימים ממש עשה חשק להישאר שם.  גם הדרך הייתה מדהימה. עשינו עצירה ליד המפל

 

 

 

נמרוד הלך לראות עם עוד אנשים מאוטובוס , אני נשארתי עם לירון ואיתי ישנים על הכסאות האוטובוס מאולפים.הגענו כבר בסביבות 21:00 בערב לפוארטו מונט. ויצנו ישר לאכול ארוחת ערב למסעדה שמדריך המליץ לנו – דינוס. צריך לציין שמסעדה די סתמית והמלצה שהיא מצוינת לאכול בה פירות ים ממש לא עמדה במבחן המציאות.מיצים טביעים לעומת זאת היו מצוינים. ילדים דווקה אכלו בכייף – איתי התנפל על האורז ( אני לא מעיזה לקרוא לזה ריזוטו כי הוא אפילו לא הזכיר את ריזוטו במרקם שלו) והיה ממש מרוצה. וגם הם מצאו משחק כדור – יותר נכון משחק מפית מגולגלת לכדור – מי אמר שצריך להביא צעצועים לטיול? ממש מיותר – ילדים מאלתרים מעולה. לירון למשל שעות יכולה לדבר על קובע צמות שלה כי על בובה ו בקבוק המים הקטן עם פקק אדום הפך לאביגייל – ילדה שלה.

Hola Chile

טוב מאחר ואנחנו מטיילים בנפרד עכשיו החלטנו לשתף אותכם גם בחויות שלנו – משפחת דגני.

אחרי פרידה במרכז ברילוצ'ה חזרנו לבקתה la Campina  – אותה בקתה שישנו בה קודם – ילדים מאד התלהבו לחזור למקום מוכר וגם למשחקים בגינה.

בבוקר 19.11.2009התעוררנו (בעזרת שעון מעורר כמובן) ב5:30 בבוקר ב6:30 כבר היינו במרכז ועלינו לאוטובוס.

לא יודעת איך בבונס איירס אבל פה היה לנו יום גשום מאד וקר.

נסענו לנמל אותו מקום שהפלגנו ממנו לויקטוריה ועלינו על הספינה.

וכך היה לנו יום די  ארוך של הפלגה, נסיעה באוטובוס, עוד הפלגה ועוד נסיעה באוטובוס לצ'ילה..

כמעט ולא צילמנו תמונות  כי היה מאד גשום.

איתי השתולל על אוניה וקיבל רשות ללכת לקפטן לראות איך הוא נוהג כמובן גם לירון הצוותה אליו.

  בגבול עם צילה היה צריך לזרוק את כל האוכל, כך שהינו צריכים לחסל מהר (טוב לא כל כך מהר רק ב15:00 הגענו לגבול ) את השניצלים, כריכים וגם פירות.

תפוחים אחרונים נמרוד טרם ל2 זוגות ישראלים מבוגרים שפגשנו בנסעיה.

 

אז עכשיו אנחנו בצ'ילה במקום שנקרא PUELLA – קיבלנו מלון 5 כוכבים מעולה כי מלון שהיינו צריכים להיות בו סגור היום – מוזר אבל מה אכפת לי

 

 מלון ממש מפנק עם לובי יפה ואח – איזה כייף ביום גשום.

רק דבר אחד מוזר – אין להם מיטות לילדים – יש מיטה ענקית אחד – אפשר לישון שם 4 אנשים והם מניחים שילדים ישנים עם ההורים.

מה שכן צריך לציין שטיול לצ'ילה היה מאד מאורגן – לקחו לנו תיק גדול עם פתק כמו בשדה תעופה, גם היה מדריך צמוד( יותר נכון מדריכה בצד ארגנטינאי ו מדריך בצד צ'יליאני) שלא הפסיקו לקשקש אך גם הסבירו על כל המעברים ותוכניות

לירון הודיע היום שהיא מתגעגעת לירדן ועדי

אתמול כשטיגנתי שניצלים להיום נזכרתי בכריכים מעולים של שי – כבר מתגעגעת

עיר הילדים

הבוקר לקחנו את הזמן. ישנו מאוד מאוחר בלילה הקודם כך שקמנו מאוחר והתחלנו את היום רק בסביבות השעה 11 בבוקר. מסלולנו להיום התחיל בגנים היפניים שלא הספקנו לבקר בהם אתמול. הגנים לא היו עוצרי נשימה. מקום חביב ולא גדול במיוחד עם צמחיה מעט שונה ובריכת דגים (דגים כאלה יש לנו גם ב madre de las colonias ).

משם המשכנו לפלנטריום אך משום מה היום לא ניתן היה להכנס. אולי ננסה להגיע לשם שוב מחר. נסענו לאכול במסעדת פועלים שמרטין ומוקי המליצו עליה בחום. לאחר מעט חיפושים מצאנו את המסעדה שנראתה יותר כמו מעדניה מיושנת. לא נתנו למראה להטעות אותנו. הזמנו אוכל ביתי מבושל והוא היה מצויין. כדורי בשר ברוטב עגבניות ופלפלים ואורז לבן נאכלו במלואן ע"י הילדים והפאיה פירות ים הייתה מצויינת.יצאנו שבעים ומרוצים. לטובת הבאים אחרינו: שם המסעדה El Preferido והיא ממוקמת ברחוב Borges פינת Guatemala. לא לוותר, שווה כל פסו (וגם לא יקרה).קינחנו בגלידה Felippo בהמשך רחוב Borges פינת Costa Rica גלידה שהייתה טעימה מאוד.

פנים המסעדה:

מכאן נסענו ל Abasto. זהו מרכז קניות גדול (קניון) אבל יש בו אגף ילדים שנקרא Museo de los ninos. הרעיון הוא מעין עיר ילדים שהכל עומד לרשותם. למשל סופרמרקט שהילדים לוקחים עגלה וממלאים מהמדפים מה שבא להם. מגיעים לקופה ויכולים להיות קופאים ולהעביר את המוצרים, לפתוח את הקופה וכו'. סניף מקדולנדס מאובזר לגמרי שהילדים יכולים להיות קונים או מוכרים, בנק עם כספת (כשפותחים את הכספת מגלים אוצר של סוכריות על מקל ומטבעות שוקולד), נהג אוטובוס – עדי נהנה מזה מאוד, רב חובל של ספינה (ירדן אהבה), והכי טוב מבחינת עדי להפעיל מנוף שמעביר חבילות מהספינה לנמל ובחזרה (ממש מרים חבילות ומעביר אותם). ההתלהבות הייתה עצומה ופשוט לא הספקנו לראות הכל כי סוגרים ב 8 בערב. הילדים לא רצו ללכת וירדן יצאה משם בדמעות (אחרי שהמפעילות נתנו לה צמיד ורוד במתנה). אני חייבת להודות שגם אני מאוד התלהבתי מהמקום ומהאטרקציות. מומלץ בחום לילדים.

לסיום היום ביקרנו בפיצריה Guerrin ברחוב Currientes פינת Uruguay, פיצה נחמדה עם בצק מוצלח (אבל למה כל כך הרבה גבינה???).

יום טוב, ההספק השתפר.